נורית לאמעי אפלטון

נורית לאמעי על תורת הרטוריקה

נאומים גדולים עושים רושם שנשאר שנים ארוכות. חשבו על צ’רצ’יל ו”נילחם בהם בחופים”, “שעתם היפה ביותר”, ו-“דם יזע ודמעות”. צ’רצ’יל ניווט את בריטניה בדנקירק, הפלישה לנורמנדי והקרב על הבליטה, אך הזכרונות הכי גדולים ממנו הם הדברים שנשא בנאום בפני הפרלמנט בלונדון. צ’רצ’יל הוא דוגמה טובה לרטוריקן גדול. מהי רטוריקה? לפי נורית לאמעי, רטוריקה היא אמנות השכנוע באמצעות שפה: לאו דווקא נאומים בפני קהל גדול. גם איש מכירות שמשכנע אותנו לקנות ספה חדשה משתמש בכלים רטוריים, וגם ניסוח מודעת פרסום עושה שימוש בכלים רטוריים, למרות שמדובר בטקסט כתוב.

הרטוריקן הטוב עושה את מלאכתו באופן זורם וטבעי, אולם הוא באופן סמוי מן התודעה משתמש בכלים שנועדו לשכנע במסר שלו. למשל דמגוגיה: פנייה לפחדים של הקהל בצורה מטעה, או ניסוח סגור של שאלות ממוסגרות בצורה שאינה מלאה. כמו למשל לשאול “מי בעד חיסול הטרור?”, ששאל בזמנו אריק שרון את הקהל המשולהב “בליל המיקרופונים” הידוע לשמצה בוועידת הליכוד. הרי על פניו כולם מתנגדים לטרור, ולכן נאלצים להסכים עם שרון, שהשתלט על השיח למורת רוחו של יצחק שמיר. אמצעי נוסף הוא למשל “אידיאלזיציה”: ניסיון לצייר משהו כרצוי ואידיאלי, כפי שנעשה בפרסומות למיניהן, בהן השירות או המוצר מתוארים באופן שיפתור את כל בעיותינו.

הרטוריקה נלמדה כבר ביוון הקדומה על ידי הפילוסופיים, “אוהבי החוכמה” ביוונית. לפי נורית לאמעי, אפלטון, הפילוסוף הגדול, אמר על הרטוריקה בביקורת כלפי האסכולה הסופיסטית והרטוריקה, וטען כי הרטוריקה אינה יכולה להתקיים ללא דיאלקטיקה, קרי דיון. לדידו, הרטוריקה של הסופיסטים (קרי דומה לאופן בו אנחנו תופסים את הרטוריקה כיום) נועדה , ובעצם להחמיא לקהל ולספר לו מה שהוא כבר יודע במקום לקדם אותו עם מה שהוא צריך לדעת.

 

כתוב/כתבי תגובה